פסק-דין בתיק ת"ק 51416-07-12 - פסקדין

1. כל אחד מהתובעים שוכר חלק ממרתף של בנין ברחוב הנגב 5 תל אביב.

2. התובעת היא ציירת המשתמשת בחלק מהמרתף כסטודיו לציור. התובע משתמש בחלק מהמרתף לייצור חגורות.

3. הנתבעת הינה תאגיד מים שפועל בתחומי עיריית תל-אביב - יפו ושהוקם על-פי חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א - 2001 (להלן: החוק).

4. התובעים תובעים כי הנתבעת תחזיר להם את הכספים שהם שילמו לה עבור מים שהם לא צרכו כלל.

התובעת שילמה לנתבעת סך של 1,121.39 ש"ח והתובע שילם סך של 611 ש"ח.

5. התובעים טוענים כי  במרתף אין כל צריכת מים וגם לא יכולה להיות כזו, הואיל ואין שם כל ברז וכל אינסטלציה להזרמת מים. גם הנתבעת אינה חולקת על כך, אך טוענת כי היא אינה יודעת האם לא צרכו שם מים לפני עריכת הביקורת.

טענה זו טוב לה שהיא לא היתה נטענת כלל, הואיל ולאחר עריכת הביקורת, ברור אף לנתבעת כי במרתף הנ"ל, לא ניתן כלל לצרוך מים, בהעדר כל חיבור של צנרת מים למרתף (ראה דיון על כך בהמשך)..

6. הנתבעת טוענת כי התובעים חוייבו בגין ההפרש בצריכת המים שבין קריאת המונה המרכזי של הבנין ובין קריאת המונים של מחזיקי השטחים האחרים בבנין ולגבי מי שאין לו שעון מים, נעשית חלוקה לפי השטח  שבו מחזיק כל אחד מאלה, כגון התובעים.

7. התובעים הודיעו לנתבעת ביום 10.1.12 כי אין הם חייבים בגין צריכת מים כיוון שהם לא צורכים ואינם יכולים לצרוך מים במרתף. הנתבעת שלחה ביקורת למקום שמצאה כי טענת התובעים היא נכונה ומאותו יום היא הפסיקה לחייב אותם בגין צריכת מים.

8. הנתבעת טוענת, כי היא מחוייבת להפסיק לחייב את התובעים בגין חלקם בצריכה המשותפת, כאמור לעיל, רק מיום שהביקורת מטעמה מאשרת כי אכן אין בנכס כל צריכת מים.

בסעיף 6 לכתב ההגנה, הנתבעת טוענת: "יצויין כי בביקורת לא ניתן לדעת האם היחידות היו מחוברות לצנרת מים קודם לעריכת הביקורת ו/או אם לאו ובשל כך שינוי החיובים נעשה ממועד הביקורת בלבד" .

הנתבעת מסתמכת על הוראות סעיף 4 (5.1) לכללי המים (תעריפים שמספקים ספקים מקומיים), תשנ"ד - 1994 (להלן: כללי המים), הקובע: "קיימת בנכס צריכת מים משותפת, היא תחולק בידי הספק המקומי כדלקמן: בנכס המשמש למגורים בלבד - ...

בנכס אחר - לפי היחס שבין כמות המים שרשם מד-המים המשמש כל צרכן בנפרד, לבין הכמות הכוללת של המים שרשמו כל מדי-המים הנפרדים בנכס;

במקרים שבהם לא ניתן לפעול כאמור לעיל - לפי חלוקה אחרת שתוסכם בין הספק המקומי לבין כל הצרכנים בנכס, או באין הסכמה כאמור - לפי חלוקה אחרת, הנראית לספק המקומי כסבירה והולמת בנסיבות הענין".

9. הנתבעת חייבה את התובעים על -פי הפסקה בסעיף קטן  5.1 הנ"ל המתחילה במלים "בנכס אחר"  וזאת מכיוון שהבנין אינו משמש למגורים בלבד. אולם הנתבעת מתעלמת מהעובדה, כי הפיסקה הנ"ל מתייחסת למצב שבו יש מד-מים לכל המחזיקים בשטחים בבנין - מצב שכאמור, אינו משקף את המצב בבנין ברח' הנגב 5 ת"א.

10. לגבי הבנין הנ"ל, על הנתבעת היה לפעול על-פי הפיסקה האחרונה שבסעיף קטן 5.1 דלעיל, המתחיל במילים: " במקרים שבהם לא ניתן לפעול כאמור". פיסקה זו מתייחסת למצב שבו לחלק מהמחזיקים בנכס יש מד-מים ולחלק אין מד-מים או למצב שלאף אחד מהמחזיקים בנכס אין מד-מים.

מכיוון שבבנין ברח' הנגב 5 ת"א, אין לכל המחזיקים מד-מים (כגון התובעים), על הנתבעת היה לחלק את צריכת המים לפי חלוקה שתסוכם בינה לבין "כל הצרכנים בנכס".

הפיסקה הנ"ל קובעת עוד, כי באין הסכמה כאמור הנתבעת רשאית לחלק את הצריכה המשותפת לפי חלוקה אחרת, הנראית לה כסבירה והולמת בנסיבות העניין.

11. אני סבור כי משמעות המלה "או" שבפיסקה הנ"ל, מחייבת את הנתבעת קודם כל לנסות ולהגיע להסכמה כאמור, ורק אם לא תהיה הסכמה, הנתבעת תהיה רשאית לקבוע חלוקה אחרת הנראית לה סבירה.